הדרקון התחיל

15.11.2020

אמרתי שאני רוצה להיות כנועה ולא הצלחתי להרדם כל הלילה, מאחרת שתי רכבות, קפה קר מדולל בקרח שהיה,
מטפטף לי על הנעל והדמעות על הלחי.

אז שאלתי אותו מה הוא היה לוקח? 

הוא אמר לי, זה בטעם מלח, זה בטעם גבינה, אותו דבר, מהבוקר.

הוא ראה שאני לא מרוצה מהתגובה והצליח לגייס סבלנות לילדה בשמלת הפירות שעמדה מולו.

אני הייתי לוקח קורסון שוקולד בכלל, בכלל לא מלוח.

זה הצחיק אותי נורא

לקחתי בייגלה

מרפה לאיחור, מרפה לדמעות, לעצב, למחשבות שיוצאות מהראש ישר לגרון ועושות לי צרבת אז אני חייבת להוציא אותן. וזה טוב. אולי הגוש אש הזה בחזה שמוכר לי בדיוק מאותו יום חמישי זה דווקא סימן שאני מחוברת לגוף שלי.

אולי מאז שקרה מה שקרה אז אני לא יכולה יותר לשמור דברים בבטן, זה פגע לי ברסן שתיפחתי בכזו הדיקות כל השנים. שבר אותו לשניים, ניער לו את הברגים שבצדדים ועכשיו הכל רופף וכשאני רואה משהו שלא מתאים לי אני הופכת לדרקון ויורקת את כל האש מהבטן לפרצוף של האדם מולי.

עכשיו זה מפחיד להפוך לדרקון, כי אני רק נראת גדולה אבל בעצם זה כח חדש, עכשיו אם אני נראת גדולה מצופה ממני לדעת לשלוט בעצמי אבל אם מסתכלים עלי בשנים של דרקון אני ממש גור.. לפעמים יוצא לי רק העשן מהאף ולפעמים בלי שליטה אני פורסת כנפיים ורואה את הכל מלמעלה ויכולה בלי להתכוון בכלל לשרוף יער שלם שבכלל לא התכוון לעצבן אותי. 

אבל הכל מלא כוונה בתכלס.

אז אני דרקון, צריכה להתרגל לטייטל החדש. 

מצאתי בטלפון באפל מיוזיק שהוא שומר לי את כל המוזיקה ששיזמתי, אין לי מושג ממתי.

אבל הבוקר, אני רוצה להודות לנועה שלפני שנת הדרקון, ששיזמה שירים כל כך נעימים וכל כך מלטפים, שיר אחרי שיר של אהבה וקולות נשיים ונעימות שמעלות בי דימויים של מים שחורים.

שוכבת על הגב ערומה במים שחורים.

וכותבת טקסטים לעוד עבודה שנראת שהיא על אהבה או זוגיות, אבל היא בעצם רק נסיון לרפא, כי עכשיו כשאני אדם דרקון, אני צריכה לדאוג לעצמי ולהתחזק, שלא יקרה שוב מה שסיפרתי עם הבטן והכדור אש..

זה לא נעים

מי שמכיר אותי יאהב אותי גם כדרקון. אבל אם אני רוצה לעשות חברים חדשים?

איך עושים?

בתור דרקון?

זה יכול להיות מפחיד לחבר החדש הפוטנציאלי.

בנתיים מפגשים כאלו מוזרים, אנשים שלא בפוטנציאל ונתקלים בדרכי משאירים אותי בתוך המערה של הרכבת. ולא אמרתי שהיא לא נוסעת.. היא נוסעת ואפילו מהר וכדאי להם להזהר כי על הרכבת נוסעת נקבת דרקון חדשה בתחום ופתוחה להתנסויות חדשות.

שומעת שירים שעוזרים לה לבכות בתור ילדה ולוא דווקא בתור דרקון.. אבל הן שם ביחד.

זהירות

רוצה למצוא איפה מרפים

ועליתי לבירה ובכל התת קרקעיות הזאת הצלחתי לעשות קקי סוף סוף

משחררת משחררת משחררת

ועוברת בדלתות שנפתחות רק עבורי ועולה במדרגות שנושאות אותי ופתאום מתגלה שמש כזו שבדיוק קורצת אלי ואני אליה בחזרה, מחממת במידה הנכונה ומזכירה לי שפה זה בית, והוא משמח אפילו בימים עצובים של מסעות ורכבות ודרקונים

ופלורנס צורחת לי באוזן בקטע טוב

תודה נועה שלפני שנת הדרקון ותודה גם לדרקון שגדל ולילדה שקטנה.