שקט בראש - מלחמה
כשאתה לא כאן יש לי שקט בראש. כל כך שקט עד שמתחיל להתנגן לי שיר בראש, אני שומעת אותו, בדיוק. הולכת ושמה אותו ברמקול ומתחילה לשיר. כל כך שקט כשאתה לא פה.
אני נמצאת, קיימת, מתנהלת, יש אותי. אני מוציאה את הזבל ועובדת בגינה, אני הולכת לעבודה ועושה קניות. מוציאה את הכלבים ודואגת למלא את כל התפקידים- גם לחנך כשצריך, וגם ללטף לשחק לחבק ולישון יחד. אני כל התפקידים, גם שוטפת כלים וגם שמה כביסה. גם עושה את מטלות היום-יום וגם פרוייקטים מיוחדים של אקונומיקה בכיור שאולי אתה אוהב.
אני זוכרת להשקות את הצמחים. לפעמים שוכחת לסגור את המים.
אני גורפת עלים וממחזרת.
אני לוקחת את האוטו למוסך לסדר את הברקסים (החליפו לנו רפידות, לא בדקתי מה זה אבל אני יכולה לתאר לעצמי).
אני קוראת חדשות כי אתה עסוק מדי לספר לי מה קורה, או- כי כל הזמן קורה אז אני צריכה להתעדכן בעצמי אחרת לא נעמוד בקצב.
בלילה אני קוראת ספר, סיפור על בגידה. משהו שברגיל כנראה יכול לסקרן אותי ולעורר איזו יצירתיות, את הדמיון. אבל הלב שלי לא מוצא שום חיבור לצדדים האלו שבי, חסום. אני לא שובבה עכשיו, גם לא יצירתית או מצחיקה כל כך, כאילו נשבעתי לשים על עצמי מסכת עצב ולא להוריד אותה עד שתחזור. כבדה.
אני רק כמהה, רק יכולה לדבר או לחשוב על אהבה גדולה, גם של אחרים אבל בעיקר שלנו, ולהודות ולהתפלל לאיזה אל או אנרגיה גדולה תודה שאתה מתכנן לחזור משם. תודה שאתה חכם ועברת תפקיד לפני כמה שנים שהבנת שאתה רגיש מדי כבר, עברת מספיק. תודה שאתה לא נכנס לעזה, סליחה לכל מי שכן, אני רואה תמונות שלכם בווינט ומבקשת ממכם סליחה שאתם צריכים לעשות את זה, סליחה, הלוואי שגם אתם מתכננים לחזור. בבקשה.
זה כבר חודש ימים, חודש, כמו המחזור שלי. כמו עוד דברים, יש בו עצב, התכנסות, יחד, לבד, תנועה, שיתוף, שיתוק, שתיקה גדולה ושקט.
שקט בראש שלי, שקט בבית. שקט במלא בתים ומלא בתים בלי, בלי שקט ובלי אנשים. אנשים בלי בית, אנשים בלי אנשים.
העדרותכם מובנת
תחזור
תחזרו
שיגמר
שתגמרו כבר
שנתחיל לשקם ולחבק ולנקות ולחשוב אחרת ולא לעזוב ידיים.
מלוטפים, מכורבלים כמו שני גורים, ראש לראש, ראש לכתף, אף לפה, פה לצוואר.
שתמיד תהיה נקודת מגע, שהחום יעבור ויזרום ממני אליך ממך אלי ממני אליך ממך אלי והחוצה, שאולי נצליח לחמם עוד כמה אנשים.
